- anattuviaofficial
הופעה בתל אביב בבית מיטשל
הגעתי לת"א
ובהחלט זוהי עיר תוססת ובתוכה אנשים תוססים.
נכנסתי לאולם ומיד ניגשות אלי נשים דעתניות להציג עצמן ולשאול שלאלות
עד מהרה האולם התמלא
וב-11 התחלתי לשיר.
הקהל מתמוגג, שר איתי, נע מצד לצד, מחייך צוחק, מנפנף ומוחא כפיים בחוזקה
אני נהנית לשיר, קולי כבר בהחלט חזר לעצמו
בקהל אני רואה אישה שמשכה במיוחד את תשומת ליבי
כאילו איזה קשר אנרגטי קיים בינינו ובמידת מה היא הזכירה לי את סבתי שהלכה לעולמה מזמן
אישה זו פתחה את שפתיה והתנועעה כאילו היא שרה דרכי ובכך סחפה גם את חברתה
שתיהן היו צמד חמד של קשישות מאושרות מחקות במדיוק את שפתי הנעות
בסוף המופע אישה זו נגשת אלי ושואלת אותי אם אבי הוא שמשון טוביה
אז הסתבר שהיא ואני קרובות משפחה, הסבא רבה שלי, הוא אח של...
מסובך, משהו שקשור גם ביזהר כהן. ובכן זה מדהים, ממש הרגשתי קשר אליה
גם בלי שידעתי שאנחנו קרובות משפחה.
המזמינה, כ"כ התלהבה, כולם באו אליה ואמרו כמה שהם נהנו
עבורי זה מאד חשוב שהמזמינים יהיו מרוצים מהבחירות שלהם
היא הגיעה אלי בזכות המלצה והמשיכה להמליץ הלאה
השארתי את הרכב שלי שם חונה, כי כשמדובר בת"א ומצאת מקום לחנות בו
לא כדאי להזיז. בת"א מסתובבים ידוענים רבים אך משום מה אני רואה במקריות
את העיתונאי שרון עידן שוב ושוב במקומות שונים, זה מוזר.
נסעתי בתחבורה ציבורית לחזרה עם הפסנתרן לקראת מחר
או אז הרגשתי שאני מתגרה בגורלי, אם אמשיך עוד קצת לשיר,
מחר לא אהיה בכושר למופע הבוקר
את השיעורים עם התלמידים שלי לפיתוח קול החלטתי לבטל באותו ערב.
העולם כל כך קטן בדרך חזרה מהחזרה, בתחנת האוטובוס
פגשתי במקרה אישה שהיתה במופע הבוקר
שוב שמעתי כמה הם נהנו
זו תחושה באמת באמת נעימה.
הנסיעה חזרה הביתה מת"א כמובן לוקחת פי שתיים וחצי ממה שהיא אמורה.
עוד לא אכלתי היום
כשאני כבר אוכלת אני מתבהמת בפלאפל, ארוחת צהריים, במבה וביסלי עד שעולה בי בחילה
ונחה. עד למופע הבא.